ג'וקים
בארץ ניתקל לרוב ב-3 סוגים של תיקנים:
1. התיקן הגרמני (הקטן)
2. התיקן האמריקאי (הגדול)
3. התיקן המזרחי (לא מקפחים אף אחד)
מעט על התיקן האמריקאי:
• גודל - בבגרותו מגיע התיקן לגודל ממוצע של 4 ס“מ.
• הוא בעל כנפיים ומסוגל לעוף, אך לא למרחק רב (אם כי ניתן יהיה לראותו נוחת אפילו על מרפסות בקומה השישית).
• פעיל בעיקר בלילה.
• מעדיף טמפרטורה של עד 30 מעלות. בתקופת החורף בטמפרטורות נמוכות התיקן שורד אך לא ממשיך להתפתח
ולכן נדיר למוצאו מסתובב בבתים בתקופה זו.
• מחזור החיים של התיקן הבוגר נע בין 12 ל-15 חודשים (במידה שהוא לא נדרס על ידי רגל מבוהלת).
• התיקן ניזון מכל פסולת אורגנית, ריקבון חי או צומח, הפרשות (צואה) ובמקרה של רעב אף מבני מינו.
• הידעת? נקבת התיקן מטילה בין 150 ל-500 ביצים בשנה – מהם יוצאים ג‘וקים קטנים שבמהרה גדלים והופכים
למכונות הפחדה אימתניות.
קצת על התיקן הגרמני: קטן, זריז ועמיד.
התיקן המזרחי:
• קטן מהתיקן האמריקאי (עד 2.5 ס"מ).
• כהה מהתיקן האמריקאי (צבעו חום כהה עד שחור).
• הנקבה בעלת שרידי כנפיים בלבד, כנפי הזכר קצרות ואינן מכסות את הבטן.
• שני הזוויגים חסרי כושר תעופה.
• תפוצתו של המין כלל עולמית. בארץ הוא נמצא בעיקר באזורים הפנימיים ופחות במישור החוף.
• בשנים האחרונות אינו נפוץ כמו המינים האחרים.
• באזורים חמים הוא יכול להתרבות בחוץ בעיקר סביב ערמות אשפה. הוא נכנס לבתים ומחפש בעיקר מקומות
אפלים ומוגנים בהם ניתן למצוא מים ומזון.
מניעה והדברת התיקנים:
א. יש לשמור על ניקיון מרבי ולהימנע מהשארת שאריות מזון בשטח המגורים.
ב. במידה שישנם סדקים בקירות יש לסתום אותם בעזרת סיליקון או כל אמצעי אטימה אחר (גבס).
ג. יש לאוורר ולייבש ככל האפשר ארונות וחדרים רטובים או טחובים.
ד. במידה שמכניסים הביתה קרטונים משומשים יש לבדוק הימצאות תיקנים.
ה. אם הגעתם לסעיף זה, נראה שאתם זקוקים למדביר. שימו לב! שימוש ברעלים ובחומרי הדברה מסוכן ביותר ושימוש
בהם על ידי ידיים לא מקצועיות יכול לגרום לנזק עד כדי מוות, לכן בהזמנת מדביר ודאו כי ברשותו רישיון הדברה בר
תוקף (מס‘ רישיון ההדברה שלנו הוא 849).
פרעושים
רקע כללי
הפרעושים הם חרקים מוצצי דם זעירים, הגורמים למטרדי עקיצות ועלולים להעביר מחלות לאדם ולבעלי חיים. נוכחותם קשורה בנוכחות בעלי חיים, המשמשים להם כפונדקאים, בעיקר כלבים, חתולים וחולדות.
בעולם קיימים למעלה מ-2000 מינים שונים של פרעושים. רבים מהם אינם ייחודיים למין אחד של פונדקאי, חלקם מגלים העדפה למין זה או אחר. מעבר הפרעושים בין פונדקאים כדי לעקוץ ולמצוץ דם היא שגורמת להעברת מחלות.
הכרת מחזור החיים של הפרעוש הכרחית לצורך הדברתו. הפרעוש הוא חרק המתפתח בגלגול מלא. רק הפרעושים הבוגרים הינם הטפילים מוצצי הדם החיים על הפונדקאי. שלבי הביצה, הזחל והגולם חיים ומתפתחים בקרקע, בין סיבי שטיחים וכד'.
לכן יש לבצע בו זמנית גם פעולות להדברת הפרעושים על גבי הפונדקאים וגם פעולות מניעה והדברה במקומות ההתפתחות של הדרגות הצעירות.
משך ההתפתחות של הפרעוש אינו קבוע ותלוי בתזונה ובתנאי הסביבה, בעיקר טמפרטורה ולחות. בקיץ בתנאים אופטימליים ההתפתחות מהביצה ועד הגחת הבוגר נעה בין 18 ל-32 ימים, ואילו בחורף היא יכולה להמשך חודשים רבים.
נקבת הפרעוש מסוגלת להטיל מאות ביצים במשך חייה, בהתאם לאפשרותה לעקוץ ולמצוץ דם. ההטלה מתבצעת בין שערות הפרווה של הפונדקאי, 18-3 ביצים בכל הטלה.
כיוון שהביצים אינן דביקות, הן נושרות לקרקע, בדרך כלל במקום בו רובץ הפונדקאי. הביצים קטנות ובהירות וקשה להבחין בהן בעין בלתי מזוינת.
הזחלים הינם לבנים וזעירים, חסרי גפיים ובעלי תנועה מוגבלת. הם בורחים מהאור, ומעדיפים תנאי חשיכה. בחוץ הם מתפתחים בשכבת הקרקע העליונה, ובבתים בבסיסי סיבי השטיחים או הריפוד, במקומות המרבץ של חיות המחמד.
להתפתחות הזחלים דרושה לחות מינימלית והם ניזונים מחומר אורגני שנמצא בקרקע ומהפרשות הפרעושים הבוגרים המכילות דם קרוש.
תכונות אלו של הדרגות הצעירות של הפרעושים בשילוב העובדה שגופם מכוסה זיפים ארוכים בהם נאחז בדרך כלל אבק שיוצר הסוואה, גורמות לכך שקשה מאוד לאתר אותם אפילו בחיפוש מדוקדק לבדיקת נגיעות.
הזחל בסוף הדרגה השלישית טווה פקעת דקה ומתגלם. בתנאי קור ויובש או כאשר לא מצויים בסביבה פונדקאים, מסוגל הבוגר, עדיין רדום בתוך הפקעת, לעבור את העונה הקשה עד השתפרות התנאים או הופעת פונדקאי.
גיחה סינכרונית של בוגרים רבים בתגובה לגירוי הנגרם מהופעה של פונדקאי מתאים, נצפית לעתים קרובות כאשר נכנסים לחצר או לבית שהיו בו בעבר בעלי חיים ואשר היו ריקים מיושביהם במשך תקופה ארוכה.
יכולת זו מקנה לפרעושים שרידות גבוהה ומקשה מאד על הדברתם.
הפרעושים הבוגרים בעלי גפיים אחוריות ארוכות מאוד, המקנות להם כושר ניתור מצוין.
צבעם אדום-שחור, אורכם 3-1 מ"מ, פחוסים בצדדיהם, וחסרי כנפיים.
גופם נראה כחטיבה אחת כאשר בטנם גדולה ביחס לראש ולחזה.
גפי הפה שלהם בנויים כחדק, מותאמים לדקירת עור הפונדקאי ולשאיבת הדם.
גם הזכר וגם הנקבה ניזונים באופן בלעדי מדם של פונדקאים בעלי טמפרטורת גוף קבועה: עופות ויונקים. תוך כדי מציצת הדם הפרעוש מפריש לתוך גוף הפונדקאי רוק המכיל חומרים נוגדי קרישה. רוק זה עלול להכיל אצל חלק מהמינים גם גורמי מחלה.
הפרעושים אינם מוגבלים לפונדקאי אחד אלא יכולים לעבור בקלות מפונדקאי אחד לאחר ולבלות זמן רב בסביבה. הפרעושים רגישים מאוד לטמפרטורת גופו של הפונדקאי. הם עוזבים פונדקאים מתים שהתקררו וכן פונדקאים חיים שחום גופם עלה. תופעה זו הנה בעלת חשיבות אפידמיולוגית בהעברת מחלות.
פרעוש מסוגל לצום מספר חודשים כאשר לא מזדמן לו פונדקאי. הפרשות הפרעוש המכילות דם קרוש לא מעוכל, הנראות כגרגרים שחורים קטנטנים בין שערות הפונדקאי. קשה לראות את הפרעושים עצמם על החיה שכן הם חמקניים מאוד, ועל נוכחותם מעידים רק קרישי הדם הזעירים. רבים נוטים לטעות ולחשוב שקרישי דם אלה הם ביצי הפרעוש.
הפרעושים בישראל
בישראל מוכרים כ-40 מיני פרעושים, החשובים שבהם:
1. פרעוש החתול (Ctenocephalides felis) - השכיח מבין הפרעושים הנטפלים לאדם ולחיות משק החי. בטבע הוא
טפיל על חולדות, חתולי בר, תנים, נמיות, צבועים, וארנבות.
זהו מין הפרעוש הנפוץ ביותר על גבי כלבים וחתולים, בבתים ובחצרות. רוב מטרדי עקיצות הפרעושים נגרמים על
ידי מין זה.
בתנאים מסוימים עלול פרעוש החתול להעביר את החיידק הגורם למחלת הטיפוס המוריני (Murine typhus).
בליעת הפרעושים הבוגרים על ידי בעלי חיים ואף ילדים עלולה לגרום להדבקה בתולעי סרט.
2. פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis) - למרות שאינו המין הנפוץ ביותר, חשיבותו רבה בהיותו וקטור למחלת
הדבר ולמחלת הטיפוס המוריני.
תפוצתו כלל עולמית וחופפת את תפוצת הפונדקאי העיקרי שלו - החולדה הנורווגית.
אוכלוסיות פרעוש הדבר מגיעות לשיא בחודשי הקיץ. בחודש אוקטובר חלה ירידה ניכרת בשכיחותו ובחורף הוא
נעשה נדיר למדי. פרעוש הדבר שכיח בארץ על חולדות, אך נדיר על מכרסמי בר.
3. פרעוש האדם (Pullex irritans) - היה נפוץ במשכנות האדם בעבר, אך כיום הוא די נדיר בסביבתו המיידית של
האדם עקב הבנייה המודרנית ותנאי ההיגיינה.
בטבע, נפוץ פרעוש זה על גבי יונקים גדולים, שוכני מערות כמו: דרבנים, גיריות, תנים, שועלים ונמיות.
פרעוש האדם עלול להופיע באזורים בהם מתקרבות חיות בר לסביבת האדם, כגון משקים כפריים חוות וכד'.
הפרעושים כמזיקים
עקיצה: עקיצות הפרעושים גורמות לגירוד במשך ימים אחדים ועלולה לגרום לכלבים דלקת עור אלרגית המתבטאת בגרדת קשה, התקרחות והתעבות העור.
חוסר דם (אנמיה) אצל בעלי חיים: עלולה להתפתח בעקבות נגיעוּת מסיבית של פרעושים, שבמקרים קיצוניים - בעיקר אצל גורים או בעלי חיים מבוגרים או חולים - עלולה להסתיים במוות.
העברת טפילים: תולעת הסרט (שרשור) Caninum Dipylidium החיה במעי כלבים או חתולים ולעתים נדירות גם במעי האדם, מועברת על ידי בליעת פרעוש נגוע. הפרעושים הם פונדקאי ביניים הכרחי (וקטור אובליגטורי) לתולעת והם הכרחיים להעברתה. זחל הפרעוש נדבק על ידי בליעת ביצי התולעת המצויות בצואת החיה הנגועה.
העברת מחלות זיהומיות: העובדה שפרעוש עוקץ ומוצץ את דמם של מספר פונדקאים מאותו מין או ממינים שונים במשך ימי חייו, הופכת אותו לגורם חשוב בהעברת מחלות זיהומיות.
העש – תהלוכן האורן
העשים הבוגרים מגיחים בסוף אוגוסט - תחילת ספטמבר. צבעם קרם חיוור, הם בעלי מחושים מנוצים, גפי פה מנוונים, אינם ניזונים, פעילים בלילה וחיים ימים ספורים. הנקבה (מוטת כנפיים 35 - 48 מ"מ) גדולה במקצת מהזכר (מוטת כנפיים 28 - 38 מ"מ), כבדת תנועה ועפה למרחק של מאות מטרים עד 2 ק"מ. הזכר קל מהנקבה ויכול לעוף למרחק של עשרות ק"מ ונמשך לנקבות המפרישות פרומון ספציפי למין. הנקבה מטילה כ- 200 ביצים בשכבה אחת סביב מחטי האורן בצורת גליל דק וארוך מכוסה בקשקשים מבריקים, שמקורם בקצה הבטן של הנקבה (תטולה).
מחזור חיים
במחזור החיים של התהלוכן 5 דרגות זחל. הזחלים בדרגה הראשונה בוקעים מהביצים לאחר כ-6 שבועות. מניסיון מעשי, כל הזחלים בוקעים כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת ל- 15 מעלות צלסיוס. מיד לאחר בקיעתם הזחלים הצעירים מתקהלים ומתחילים לטוות מקלעת דלילה של קורים, שבתוכה הם מתרכזים בשעות שבהן אינם אוכלים. בתקופה הראשונה לחייהם הם מחליפים תכופות את מקום מושבם, ובכל מקום הם טווים מטווה חדש. בשלבים אלה הזחלים אינם נושאים שערות צורבות. לאחר כ-6 שבועות, עם המעבר לדרגה השלישית, חדלים הזחלים מלנדוד והם טווים קן קבוע שגודלו כ-18- 25 ס"מ, המשמש אותם עד לגמר התפתחותם. בתקופה זו הם שוהים בתוך הקן במשך היום וניזונים בלילה. הקן משמש אותם לא רק כמקום ריכוז, אלא גם כהגנה מפני פגעי הטבע, כגון גשם, רוח וקור. בזכות מבנהו המיוחד, הקן מהווה חממה והטמפרטורה בתוכו יכולה להיות גבוהה ב-15 - 17 מעלות מטמפרטורת הסביבה. תכונה זו מאפשרת לזחלים להתפתח בתקופה הקרה של השנה. פעילות הזחלים כגון אכילה וטוויה נפסקת רק כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת למעלת צלזיוס אחת. כאשר הזחלים יוצאים מהקן כדי לאכול הם "מודיעים" זה לזה על כוונתם לזוז בנענוע של חלק הגוף הקדמי. רק לאחר העברת ההודעה לכל בני המשפחה מתחילה הצעידה. הם צועדים בטור ארוך הנע בעקבות הזחל הראשון, כשראש כל זחל נוגע בקצה הבטן של קודמו. בזמן תנועתם הזחלים טווים קור, אשר נצמד לענף ומסמן את תוואי הליכתם, ומאפשר את רציפות התהלוכה ואת מציאת הדרך חזרה לקן. בדרגה החמישית, בעיקר כאשר רוב המחטים כורסמו, ניתן למצוא זחלים מחוץ לקן גם במשך היום. בהגיעם לגמר ההתפתחות הזחלים עוזבים את העץ בתהלוכה מסודרת, כשהזחל המוביל החודר ראשון לאדמה הוא תמיד נקבה. עומק חדירתם לאדמה הוא בדרך כלל 10- 15 ס"מ. הזחלים מתגלמים בתוך האדמה. בתוך עור הגולם חלה התפתחות של העש הבוגר.
לסיכום, מחזור החיים של העש נמשך שנה. הבוגרים מגיחים (מתעופפים) בחודשי הסתיו. התפתחות הביצים נמשכת כ-6 שבועות. הזחלים הראשונים בוקעים בסוף חודש אוקטובר. משך הדרגה הראשונה הוא כשבועיים. משך ההתפתחות של הדרגות האחרות הוא בין שלושה שבועות לחודש. משך ההתפתחות מהדרגה הראשונה ועד לסוף החמישית הוא כארבעה חודשים. השערות הצורבות מופיעות בסוף דרגת הזחל השלישית ומתרבות מאוד עד לשיא בדרגה החמישית לקראת ההתגלמות. בראשית האביב הזחלים עוזבים את העץ חודרים לאדמה ומתגלמים בה. הגולם עובר תקופת מנוחה (דיאפאוזה) קיצית, ובסתיו מגיח דור חדש של בוגרים, שמשלים את המחזור השנתי. חלק מהגלמים נשאר במצב של דיאפאוזה לתקופה נוספת של 9-1 שנים, דבר המכביד מאוד על ההדברה. מהגלמים שנותרו בקרקע מספר שנים, מגיחים עשים בשלהי הסתיו, לאחר המועד בו מגיחים העשים ששהו בתרדמה קיצית אחת בלבד.
התפשטות ותפוצה בישראל
התהלוכן התגלה לראשונה בארץ ישראל בראשית שנות השלושים בקרבת הכפר אום צפא בשומרון. הניסיונות להדברת האוכלוסייה מיד עם גילויה נכשלו, ומאז היא התפשטה דרומה, מערבה וצפונה עם התפשטות נטיעות האורן בארץ. בשנת 1964 נרשמה אוכלוסייה נוספת של תהלוכן האורן במטולה, שכנראה חדרה מדרום לבנון, ומתפשטת דרומה. האוכלוסיות של תהלוכן האורן ממשיכות בהתפשטותן האיטית אך העקבית בקצב של כ-2.5 ק"מ בשנה. נכון לשנת 2002 התהלוכן נפוץ ברוב אזורי הארץ למעט החלק הדרומי של הנגב, עמק בית שאן, רמת הגולן ואזור נהריה בגליל המערבי.
אויבים טבעיים
לתהלוכן האורן מספר אויבים טבעיים בארץ. ביניהם מיני צרעות טפילות המתפתחות בביצי התהלוכן, ציפורים שונות הטורפות את הזחלים ופטריית קרקע שתוקפת את הגלמים. יעילות האויבים הטבעיים בהדברת התהלוכן היא מוגבלת.
הקרציות
משפחת הקרציות השכיחה ביותר אצל כלבים וחתולים היא Ixodidae. זהו זן של קרציות קשיחות, המאופיינות בתכונות הבאות: ראש בולט קדימה, פתחי נשימה בצידי הגוף, איבר קבוע מתחת לפה, באמצעותו היא נצמדת לגוף הפונדקאי. לנקבות מגן גב קטן קשיח בקדמת הגוף, ולזכר מגן המכסה את כל גבו. בין זוג הרגליים השני נמצאים אברי המין, ובין זוג הרגליים הרביעי נמצא פי הטבעת.
מעגל החיים של הקרצייה הוא: לרווה (זחל) >> נימפה >> קרצייה בוגרת >> ביצה. סך כל זמן מעגל חיים יכול לקחת חודשיים עד 3 שנים, תלוי בתנאי הסביבה החיצוניים.
במשפחה זו הזכרים אינם מוצצים דם, אלא רק הנקבות, ובכל שלב במעגל החיים יש מציצת דם אחת, שנמשכת ימים אחדים עד שבועיים.
אוכלוסיית הקרציות מגיעה לשיאה בחודשי הקיץ אפריל-ספטמבר, כשעיקר ההדבקה נעשית מחוץ לבית, בעיקר לכלבים שחיים, רובצים או מבלים שעות רבות בחוץ.
תופעות
עקיצת הקרצייה עלולה לגרום לגירויים מקומיים שנגרמים מהעקיצה עצמה ולתגובה דלקתית להרס הרקמה באזור, דבר שיכול לגרום לדלקות עור חריפות ומחלות סיסטמיות, כגון אנמיה, חום (כתוצאה מהדלקת) וירידה בתיאבון.
טיפול מונע והדברה
במידה שישנם בעלי חיים בבית ובסביבתו יש לטפל בהם באופן שוטף וקבוע בתכשירים לקטילת קרציות ופרעושים המיועדים לבעלי חיים. כמו כן, יש לטפל באזורי הרביצה של הכלב או החתול, באיבוק בחומרים מתאימים (ניתן תמיד להתייעץ איתנו - ללא תשלום!).
במידה שמתגלה כמות גדולה של קרציות בשטח הבית או החצר אל תמתינו שהמצב ”יצא משליטה”. הזמינו הדברה של איש מקצוע מיומן ומנוסה בהדברת קרציות בהקדם!
זכרו! שימוש בחומרים וברעלים ללא ידע והסמכה מתאימה מסוכן יכול לגרום לפגיעה בבעל החיים. |
